דלתות הן הפתח לנשמה של הבית שלנו. הן מסמלות, מבחינת הפנג שווי, את הכניסה אל תוך הנשמה שלנו. הבית שלנו מייצג את מי שאנחנו- בית מסודר מעיד על אנשים שהחיים שלהם מסודרים, בית מבולגן מעיד על אנשים שלעיתים לא יודעים מה הם רוצים מעצמם ואיך לבצע זאת.

דלתות באות בגדלים שונים, בצורות שונות ובצבעים שונים, ונועדו למטרה אחת בלבד- לאפשר או למנוע כניסה של אנשים. הדלתות שלנו הן למעשה פתח, ואפילו ניתן להגזים ולהגיד שזה פתח לעולם אחר- פתח לתוך העולם שלנו. בעולם שלנו יש את "חוקי הבית"- חוקים שאנחנו קובעים על מנת לשמור את הבית באווירה שאנחנו רוצים. כך, למשל, מעבר לסף הדלת לא יעברו גנבים, אנסים, חמותנו וכן הלאה.
דלתות למעשה הן איזה שהוא סמל להגדרת תחום, ובמקרה הזה התחום האישי שלנו- כאשר יש לנו את הזכות לבחור מה נכנס לתוך המרחב האישי ומה נשאר בחוץ אנחנו מתחילים ללמוד קצת יותר על מה הזכויות שלנו ומה מגיע לנו.

דלתות הן פתח לתוך הנשמה שלנו. אפשר להגיד שאת מה או את מי שאנחנו בוחרים להכניס לתוך הבית אנחנו גם בוחרים להכניס, במידה כזאת או אחרת, לתוך החיים שלנו. אפשר גם להגיד שהבית שלנו הוא למעשה בין המקומות הכי אינטימיים לנו, וכאשר אנחנו בוחרים להכניס מישהו לתוכו זה בגלל שאנחנו סומכים עליו מספיק כדי שלא ינצל זאת (או לפחות כך זה אמור להיות).

דלתות הן למעשה פתח בתוך תחום שבדרך כלל מוגדר על ידי קירות, והוא זה שמאפשר כניסה או יציאה מתוך התחום הזה באמצעות מפתח או קוד שקיים רק אצל המורשים בלבד. מהבחינה הזאת דלתות באות עם מנעולים שונים ועם חוזק שונה כדי להתאים את הדלת לסביבה מה אנחנו נמצאים. כך, למשל, דלתות כניסה לתוך הבית הפרטי שלנו יהיו הרבה יותר חזקות ועמידות מאשר דלתות בתוך החדרים שבבית. דלתות עבור מחסן יהיו פחות חזקות מדלתות הכניסה לתוך הבית, ודלתות של שערים יהיו שונות בצורה מהותית מכל אלה מכיוון שהן סוגרות תחום פתוח.

דלתות מאפשרות לנו לקבוע מי רשאי להיכנס לתוך תחום שהגדרנו בתור המרחב האישי שלנו ומי לא, והדבר הזה נותן לנו ליישם את מושג הפרטיות- בתוך הבית הפרטי שלנו, מעוז מבצרנו, אנחנו בטוחים ויכולים לעשות את כל מה שאנחנו רוצים (כל עוד אנחנו מרשים זאת לעצמנו). כמו שאותן דלתות הן סמל לפתח לנשמת הבית, הן גם סמל לפרטיות- כאשר דלת סגורה היא מייצגת רצון לפרטיות וכאשר היא פתוחה היא מסמלת הזמנה.